ואלגרו, כנראה סוס הדרסז' המפורסם ביותר בהיסטוריה, הלך לעולמו בגיל 23 – בהמתת חסד. הוא הורדם לצד חברו הוותיק למרעה ולנבחרת לשעבר, אוטופיה, שהיה בן 24.
הבעלים והמאמן קארל הסטר אישר את החדשות מהחווה שלו בגלוסטרשייר, אנגליה. שני הסוסים פרשו מתחרויות לפני מספר שנים ודווח כי סבלו מהידרדרות פיזית הקשורה לגיל מבוגר. הסטר הסביר כי מכיוון ששני הסוסים היו קשורים זה לזה, התקבלה ההחלטה להרדים אותם באותו היום כדי למנוע מאחד מהם לחץ, חרדה ובדידות.
הסוס ששבר את התבנית
ואלגרו היה סוס הולנדי חמים דם (KWPN – Dutch Warmblood), שנולד ב-2002 לאב "נגרו" ולאם "מייפלור". הוא נרכש כסייח צעיר על ידי קארל הסטר. בניגוד לסוסי דרסז' רבים ברמה העולמית הנרכשים בסכומי עתק לאחר שכבר הוכיחו את עצמם, ואלגרו היה אלוף "תוצרת בית".
מבחינה פיזית, הוא לא היה סוס הדרסז' המודרני הטיפוסי. גובהו היה כ-1.65 מטר (16.2 ידיים), הוא היה קומפקטי ומוצק, ולעיתים תואר כמי שנראה יותר כמו סוס כרכרה מאשר כ"בלרינה". עם זאת, היה לו "מנוע" בעל עוצמה אדירה.
הקריירה שלו קשורה באופן בלתי נפרד לשרלוט דז'ארדן. דז'ארדן הצטרפה במקור לחווה של הסטר כ-Groom (מטפלת בסוסים). הוטלה עליה המשימה לרכב על ואלגרו הצעיר כדי לקדם אותו ברמות, מתוך כוונה שהסטר יקח בסופו של דבר את המושכות לתחרויות הגרנד פרי. עם זאת, השותפות בין דז'ארדן לסוס התגלתה כיוצאת דופן. האיזון הטבעי של ואלגרו וסגנון הרכיבה השקט של דוז'רדן הובילו לרמת ביצועים שהשופטים תגמלו בנדיבות. הסטר זיהה את הכימיה ואפשר לשותפות להמשיך, החלטה ששינתה את מסלול הספורט.
למרות הכימיה, כדאי לציין ולהזכיר כי ממש רגע לפני האולימפיאדה של 2024, שארלוט דז'ארדן הושעתה למשך חצי שנה על ידי ההתאחדות לרכיבה, ולא תשתתף במשחקים האולימפיים בפריז. הסיבה: סרטון שצולם בשיעור רכיבה שהעבירה, בו היא נראית מצליפה בסוס באמצעות שוט ארוך, למעלה מ-20 פעם.
הקריירה של ואלגרו במספרים
רקורד התחרויות של ואלגרו נראה כמו רשימת משאלות לכל רוכב מקצועי. הדומיננטיות שלו החלה ב-2011, אך אולימפיאדת לונדון 2012 היא שביססה את מעמדו. על אדמת הבית, ואלגרו ודוז'רדן השיגו את מדליית הזהב האישית והובילו את בריטניה לזהב קבוצתי היסטורי.
במהלך ארבע השנים הבאות, ואלגרו היה כמעט בלתי מנוצח. הוא החזיק בתארים של אלוף אולימפי, אלוף עולם ואלוף אירופה בו-זמנית – מעין "גראנד סלאם" של עולם הרכיבה.
אולי מרשימים יותר מהמדליות היו הציונים. ואלגרו קבע שיאי עולם בכל שלושת מבחני הגרנד פרי:
- גרנד פרי: 87.460%
- גרנד פרי ספיישל: 88.022%
- גרנד פרי פריסטייל (תרגיל חופשי לצלילי מוזיקה): 94.300%
הציון 94.3%, שהושג בתערוכת הסוסים אולימפיה בלונדון, נותר רף לשלמות בספורט. תרגילי הפריסטייל שלו, במיוחד אלו לצלילי "הבריחה הגדולה" ומאוחר יותר "הדרקון הראשון שלי" (How to Train Your Dragon), הפכו לוויראליים, חצו את גבולות הנישה של הדרסז' ונכנסו לסיקור הספורט המרכזי.
אוטופיה: הסטאליון מאחורי ההצלחה
בעוד ואלגרו גנב לעיתים קרובות את הכותרות, אוטופיה (שכונה בארוווה "יוטי") היה ענק בזכות עצמו. סטליון (זכר לא מסורס) הולנדי חם שנולד ב-2001, אוטופיה היה סוס התחרויות הראשי של קארל הפסטר באותה תקופה.
אוטופיה היה ידוע במקצב ה-Extended Trot שלו, שהיה בעל השהייה וריחוף ייחודיים שריתקו את הצופים. הוא היה העוגן של הנבחרת הבריטית באולימפיאדת לונדון 2012. ללא הציונים היציבים של אוטופיה, מדליית הזהב הקבוצתית – ששברה רצף ניצחונות של עשרות שנים של גרמניה – לא הייתה אפשרית.
לאחר מחלוקת משפטית מסובכת לגבי הבעלות עליו אחרי אולימפיאדת 2012, אוטופיה נרכש לבסוף על ידי תומכים של הסטר כדי להבטיח שיוכל להישאר בחווה לכל ימי חייו. הוא סורס בסופו של דבר ויצא לפרישה במרעה, שם הפך לבן לווייתו הקבוע של ואלגרו.
החיים בפנסיה
הדרך בה טופלו ואלגרו ואוטופיה בשנים המאוחרות שלהם מספקת מבט מעניין על טיפול בסוסים ברמות הגבוהות. למרות שהיו שווים מיליונים בשיאם, הם לא הוחזקו ב"צמר גפן". קארל הסטר ידוע בגישה ה"טבעית" שלו לניהול סוסים. שניהם בילו זמן רב משוחררים במרעה, יצאו לטיולים בשטח וחיו כסוסים רגילים.
סגנון ניהול זה נזקף לזכות אריכות הימים שלהם בספורט. ואלגרו התחרה ברמה העליונה עד גיל 14, ופרש בריא ושלם לאחר שזכה בזהב האישי השני שלו באולימפיאדת ריו 2016. טקס הפרישה שלו נערך באולימפיה בלונדון, שם ביצע פריסטייל אחרון לפני שהציוד הוסר ממנו בתוך הזירה.
ההחלטה הסופית
המתת חסד היא מציאות קשה וכואבת בבעלות על סוסים. עבור סוסים גריאטריים, איכות החיים היא המדד העיקרי. בעיות כמו דלקות פרקים, הידרדרות בשיניים וירידה כללית בתפקוד האיברים הופכות בסופו של דבר לבלתי ניתנות לניהול.
במקרה של זוגות קשורים (Bonded pairs), לחץ הפרידה יכול להיות הרסני. סוסים הם חיות עדר עם קשרים חברתיים עמוקים. לא נדיר שסוס סובל מדיכאון פיזי ונפשי לאחר אובדן של חבר למרעה. על ידי הבחירה להרדים את ואלגרו ואוטופיה בו-זמנית, הצוות בחווה של הפסטר הבטיח שאף אחד מהסוסים לא יצטרך לחוות את מצוקת הבדידות.
