בכל חווה המכבדת את עצמה יודעים להתאים את הסוס לרוכב – אם מבחינת רמת הרכיבה ואם מבחינת משקל הרוכב ומבנה הסוס. מחקרים שבוצעו בעבר הראו כי סוס יכול לשאת בצורה בטוחה ובריאה כ-20% ממשקלו (רוכב וציוד). מעבר לכך, עלול להיגרם נזק לסוס. במדינות מסוימות אף מגבילים את משקל הרוכב ל-10% ממשקל הסוס.
ככלל אצבע, מדובר בנתון שימושי, אולם חוקרים רצו לבחון את נושא משקל הרוכב יותר לעומק, באמצעות בדיקות מדויקות ומפורטות יותר.
במאמר שפורסם ב-Equine Veterinary Education, מפרטים החוקרים את הממצאים שלהם, לאחר שבחנו את השפעת משקל הרוכבים על המקצבים השונים שסוסים מבצעים, ועל התנהגותם. לדברי החוקרים, הממצאים מצביעים לא רק על חשיבות התאמת משקל הרוכב לסוס, אלא גם על החשיבות העליונה של התאמת אוכפים לרוכב ולסוס.
שישה סוסים בריאים השתתפו במחקר, כל אחד מהם נשא 4 רוכבים במשקלים שונים: רוכב במשקל קל (כ-60 קילוגרם), רוכב במשקל בינוני (77 ק"ג), רוכב במשקל עודף (91 ק"ג) ורוכב שמן (142 ק"ג). ה-BMI של כל רוכב היה 23.2, 28.0, 26.3, 46.9 בהתאמה.
הרוכב הקל היווה כ-10% ממשקל הסוסים השונים, הרוכב הבינוני היה 12.8%-15% ממשקל הסוסים עליהם רכב, הרוכב במשקל עודף – 15.3%-17.9% ואילו הרוכב השמן – 23.6% עד 27.5% ממשקל הסוס. התאמת האוכפים הוערכה בצורה סובייקטיבית במהלך המחקר.
כל סוס ביצע שתי רכיבות עם הרוכב הקל והבינוני, ורכיבה אחת עם הרוכב בעל המשקל העודף. הרוכב השמן רכב על חמישה סוסים פעם אחת, ועל אחד מהם רכב פעמיים. כל רכיבה היתה באורך חצי שעה וכללה תרגילי דרסז' בסיסיים. הרכיבות הופסקו אם החוקרים זיהו צליעה בדרגה של 3 (מתוך 8) ברגל אחת של הסוסים, צליעה בדרגה 2 ברגל אחת או יותר, אם אם זוהתה התנהגות האופיינית לסוס שכואב לו.
כל 13 הרכיבות שבוצעו על ידי שני הרוכבים הכבדים יותר הופסקו באמצע. רכיבה אחת של הרוכב במשקל בינוני הופסקה, ואילו הרכיבות של הרוכב הקל לא הופסקו, משום שהסוסים לא הפגינו צליעה או כאב. הצליעות נעלמו לאחר שהופסקו הרכיבות, מה שמעיד על כך שמדובר באפקט זמני של רוכב בעייתי או אוכף שאינו מתאים לסוס.
החוקרים הסיקו מכך שרוכבים שמנים יכולים לגרום לצליעה בסוסים. נראה שההשפעה העיקרית על בריאות הסוס נובעת ממשקל הרוכב אבל גם ממיקומו של הרוכב באוכף ועל גב הסוס.אפשר לראות זאת בתמונה הבאה, בה מוצגים הרוכבים במשקל עולה משמאל לימין. אפשר לראות שהרוכבים הקלים יותר יושבים במקום הנכון באוכף, ואילו הרוכבים הכבדים יותר יושבים בחלקו האחורי, כאשר הרוכב השמן ביותר כבר ממש יוצא מהאוכף. הקו האנכי הרצוי לישיבה באוכף לא קיים בקרב הרוכבים בעלי המשקל העודף.
החוקרים לא הצליחו לומר באופן חד משמעי איזה גורם משפיע יותר על בריאות הסוס. החוקרים לא החליפו אוכפים בין הרוכבים, מה שמחדד את החשיבות של התאמת האוכף לרוכב ולסוס, והצורך להימנע משימוש באותו אוכף לרוכבים שונים, מצב מקובל בבתי ספר לרכיבה.
החוקרים מציינים כי ייתכן שבפעילות מתונה יותר, כמו הליכה בשטח קל, הסוסים יכולים לשאת משקל גדול יותר – 20% עד 30% ממשקלם.
"המחקר שלנו לא מצביע על כך שרוכבים גבוהים או שמנים לא צריכים לרכב, אלא שיש להתאים את משקל הרוכב לגודל הסוס, ולרכב על אוכף המותאם לשני הצדדים", ציינו החוקרים.
