אם לא יצא לכם עדיין לשמוע צהלות של סייח, אתם מפסידים אחד מהצלילים הכי חמודים בעולם. ולראיה, לולה הסייחה:

לכל החמידות הזו יש גם תפקיד משמעותי בהתפתחות הסייח, בייחוד בכל הקשור לתקשורת בין הסייח ואמו הסוסה. חוקרים שבדקו את התקשורת הקולית בין סייחים וסוסות בטבע, גילו כמה ממצאים מעניינים במיוחד. אחד הממצאים, שבוודאי לא יפתיע את ההורים שביניכם, הצביע על כך שכאשר הסוסה יוזמת את התקשורת הקולית (באמצעות צהלה, נחרה וכו'), הסייח לא תמיד מקשיב או משנה את התנהגותו, ואילו כאשר הסייח קורא לאמו, היא כמעט תמיד תגיב ל"בקשה" שלו.

המחקר בוצע בצפון קרוליינה ובחן עדרי סוסים בטבע. החוקרים עקבו אחרי 34 סוסות ו-45 סייחים והקליטו קרוב ל-1,000 אירועי תקשורת בין הסייחים והאמהות במהלך שנתם הראשונה של הסייחים.

החוקרים גילו כי התקשורת מתחלקת בערך שווה בשווה – כמחצית מהקולות היו ביוזמת האמהות, וכמחצית ביוזמת הסייחים. האמהות נטו להשתמש יותר בנחירות, תקשורת שנחשבת "רכה" יותר, לעומת הסייחים, שהעדיפו תקשורת בווליום גבוה יותר, כמו צהלות. כאשר הסייחים עברו את גיל 25 השבועות, הסוסות נטו ליזום תקשורת לעתים קרובות יותר.

בדרך כלל, כאשר הסייח השמיע קול, הסוסה התקרבה אליו ו/או איפשרה לו לינוק. ככל שהסייח התבגר וגדל, האמהות נטו פחות להתקרב ו/או לאפשר לו לינוק. החוקרים מצאו גם כי לסייחים בעלי אמהות שנוטות יותר ליזום תקשורת, יש סיכוי גדול יותר לשרוד – הדבר היה נכון עבור סייחים עד גיל של 10 שבועות, מה שמעיד על חשיבות התקשורת בימיו הראשונים של הסייח.

החוקרים הסבירו כי סוסות שמשתמשות בתקשורת קולית לעתים קרובות, מאפשרות לסייח לדעת איפה הן, וכך הוא יכול לחקור את סביבתו בבטחון רב יותר ולהתחבר לסוסים האחרים בעדר. הסייחים, לעומת זאת, משתמשים בתקשורת בעיקר כדי לבקש שהאם תתקרב אליהם או כדי לינוק. מחקרים קודמים הראו כי סיכויי השרידה של סייחים שהורשו לחקור את סביבתם ולהתחבר עם סוסים אחרים בעדר היו גבוהים יותר. כלומר, נראה שכאשר האם תקשורתית יותר, גם אם התקשורת לא מעוררת תגובה מיידית אצל הסייח, היא מגדילה את סיכויי הסייח לשרוד.

—

Nuñez CMV, Rubenstein DI (2020) Communication is key: Mother-offspring signaling can affect behavioral responses and offspring survival in feral horses (Equus caballus). PLoS ONE 15(4): e0231343